השיח של הטאי צ’י
העקרונות של טאי צ’י צ’ואן
טאי צ’י צ’ואן לון
(השיח של הטאי צ’י)
ברגע שאתה נע, כל הגוף חייב להיות קל וגמיש,
בייחוד, עליו להיות מחובר יחדיו.
הצ’י, (אנרגיית החיים) צריך להיות ערני וסוער.
לעומת השן (רוח) שצריכה להיות אסופה פנימה.
על שום מקום להיות חסר או פגום,
על שום מקום להיות בעל שקעים או בליטות.
על שום מקום להיות מנותק או מרוחק.
השורש הוא בכף הרגל,
המכה צריכה לצאת מהרגליים,
הבקרה נעשית במותניים,
והמופע הוא ביד ובאצבעות.
מכפות הרגליים לרגליים ולמותניים,
הכל צריך להיות אחיד לחלוטין ולנוע יחדיו,
אם מדובר בצעד קדימה או בהליכה אחורנית .
התוצאה תהיה תיזמון טוב ותנועות נכונות.
אם בנקודות מסויימות אין משיגים תיזמון טוב ותנועה נכונה,
תנועות הגוף הופכות שרירותיות ולא מסודרות.
יש לחפש את החולי במותניים וברגל.
למעלה ולמטה, קדימה ואחורה, שמאל וימין, כולם כך.
בעיקרון, זה נשלט על ידי היי (כוונה) ולא מבחוץ.
אם יש למעלה, מייד יש למטה,
אם יש קדימה, מייד יש אחורה,
אם יש שמאל, מייד יש ימין.
אם על היי לעלות למעלה,
היי לרדת למטה ישנו שם מייד.
או, אם אתה מרים משהו למעלה,
אזי ישנו היי לרסק אותו מטה בכוח מוגבר.
באופן כזה שורשיו ייקטעו
וההרס יהיה מהיר וברור.
יש להבדיל באופן ברור בין ריק למלא.
לכל מקום יש, כמובן, האיזון האישי שלו בריק ובמלא,
כל מקום עשוי מזה, אחד ריק ואחד מלא.
כל חלק בגוף נקשר יחדיו בתורו,
בלי שתיגרם קטיעה כלשהי.
טאי צ’י זה,
הוא כמו הנהר האדיר, נהר היאנגצה,
הפורץ וזורם ללא הפסקה.
משלוש עשרה הטקטיקות,
פנג, לו, יי, אן, קאי, ליה, ז’ואו וקאו
הן שמונה הטריאגרמות.
צעד קדימה, תנועה אחורה, פנייה שמאלה, מבט ימינה ומקובע במרכז,
אלה חמשת האלמנטים.
פנג לו ג’י ואן,
הם הטריאגרמות צ’יאן, קון, קאן ולי, ארבע הנקודות המרכזיות.
צאי, ליה, ז’ואו וקאו
הן הטריאגרמות סון, צ’ן, טוי וקן, ארבע הפינות.
צעד קדימה, תנועה אחורה, פנייה שמאלה, מבט ימינה ומקובע במרכז,
הם מתכת, עץ, מים, אש ואדמה.
טאי צ’י צ’ואן צ’ינג
העקרונות של טאי צ’י צ’ואן
טאי צ’י (המוחלט העליון)
הוא נולד מוו צ’י (הלא מוחלט)
הוא יוצר גם את התנועה וגם את הקיפאון.
הוא הורתו של היין והיאנג.
ברגע שיש תנועה, יש הפרדה.
ברגע שיש קיפאון, יש אחדות.
אין דבר מוגזם, וגם אין דבר חסר.
עקוב אחרי העקום והישר,
כאשר היריב הוא קשה וקשיח ואני גמיש ורך, זה נקרא זואו (לנוע)
כאשר אני חלק והיריב איננו כזה, זה נקרא ניאן (הצמדות),
אם פעולות היריב הן מהירות, אזי תגובתי היא מהירה,
אם תנועותיו איטיות אזי אני סוי (עוקב) אחריהן באיטיות.
אף כי יש אין ספור שינויים,
העקרונות נותרים זהים.
באמצעות אימון אנו מצליחים להבין בהדרגה ג’ין (כוח מאומן).
מתוך הבנת הג’ין, אנו יכולים לשאוף לרמה הגבוהה ביותר של יכולת,
אבל עלינו להתמיד במשך תקופה ארוכה,
ואיננו יכולים ליהפך פתאום למומחים.
הרפה את הצוואר וישר את הראש.
הצ’י (אנרגית החיים) שוקע לתחתית הטאן טיאן (איזור שדה האנרגיה).
אל תטה את הגוף לכל צד שהוא, לא קדימה או אחורה.
הסתר בפתאומיות, גלה בפתאומיות,
אם צד שמאל מרגיש כבד, רוקן את צד שמאל,
כאשר צד ימין מרגיש כבד, הרחק את צד ימין.
כאשר היריב מביט מעלה, אני עוד יותר גבוה,
כאשר הוא מביט מטה, אני עוד יותר נמוך,
כאשר הוא מתקדם, המרחק נראה ארוך מאוד,
כאשר הוא נסוג, המרחק נראה קצר מאוד.
לא ניתן להוסיף נוצה,
זבוב אינו יכול לנחות,
איש אינו מכיר אותי,
אני לבדי מכיר אותם,
כך הופך גיבור לבלתי מנוצח.
בתי ספר אחרים לאמנויות לחימה הם כה רבים.
אף כי ישנם הבדלים חיצוניים,
ללא יוצא מן הכלל, הם בסך הכל לא יותר מאשר החזק הרודה בחלש,
האיטי הנכנע למהיר,
החזק המנצח את חסרי הכוח,
ידיים איטיות הנכנעות לידיים מהירות.
כל זה נובע מיכולת מולדת
אין לזה כל קשר ליכולת הנובעת מאימון.
מהמשפט: ארבעה טילס (יחידת משקל סינית- כמה עשרות גרם) מזיזים אלף קטיז (יחידת משקל סינית, בערך חצי ק”ג) ברור שאין אנו משתמשים בכוח כדי לנצח.
כאשר אנו מביטים בגבר זקן בן שמונים שמחזיק מעמד במתקפה של קבוצת אנשים,
איך ייתכן שזה הודות למהירות?
עמוד כמו מאזניים מאוזנים,
נוע כמו גלגל.
כאשר המשקל שוקע עמוק בצד אחד אנחנו יכולים לעקוב,
כאשר המשקל מחולק בשני הצדדים התנועות שלנו יעוכבו.
לעיתים אפשר לראות אנשים שתירגלו את כישוריהם במשך שנים,
אך בכל זאת אינם יכולים לשנות ולהסתובב.
זה גורם להם להיות נשלטים על ידי אחרים.
הם אינם מודעים למחלתם- משקל כפול (שני צדדים).
אם רצוננו להיות חופשיים ממחלה זו,
אנחנו חייבים לדעת יין ויאנג.
כאשר ניאן (הצמדות) הוא פשוט זואו (לנוע),
כאשר זואו הוא פשוט ניאן,
כאשר יין איננו ניתק מיאנג,
כאשר יאנג איננו ניתק מיין,
כאשר יין ויאנג עוזרים זה לזה,
אזי אנו יכולים לומר שאנו מבינים ג’ין.
אחרי שאנחנו מבינים ג’ין,
ככל שאנו מתרגלים יותר, אנו נעשים מומחים יותר,
שנן בשקט, למד וחקה.
בהדרגה אנו מגיעים לנקודה בה אנו יכולים לעשות כל אשר אנו חפצים,
למעשה פירושו לוותר על עצמך כדי לעקוב אחרי היריב,
רבים טועים בכך שזונחים את הקרוב ורודפים אחרי הרחוק.
ישנה אימרה: “דקה של אי- התאמה מביאה לטעות של אלף לי” (יחידת מרחק סינית. בערך 500 מ’)
התלמיד חייב להבדיל בקפידה.