| ללחוץ, לדחוף, לשלוט. אחד מארבעת הכיוונים בטאי צ’י – כיוון מטה (Peng, Lu, Ji, An) |
按 |
An |
| ‘שמונה פיסות רקמה’ (משי). שם של סט תרגילי צ’י קונג. |
八段錦 |
BaDuanJin |
| שמונת הטריאגרמות של ‘ספר השינויים’. |
八卦 |
Ba gua |
| אחת משלושת אמנויות הלחימה הפנימיות הראשיות (האחרות: טאי צ’י צ’ואן וסינג יי) |
八卦掌 |
Ba gua zhang |
| תרגיל צ’י קונג וניי גונג. מתקשר לכתוב בפרק 22 בטאו טה צ’ינג. |
抱一 |
Bao yi |
| צעד, עמידה, שלבים. |
步 |
Bu |
| לקטוף, לאסוף. בטאי צ’י: “עקירת” היריב משיווי המשקל |
採 |
Cai |
| מצב מדיטטיבי, ויתור. ביפנית: ‘זן’. בודהיזם שהושפע מהדאואיזם הסיני. אחד מדגשיו הוא חוויה כמקור לחכמה והארה (בשונה מחכמה הבאה מלימוד או כתובים). |
禪 |
Chan |
| ‘אגרוף ארוך’. שם נרדף לטאי צ’י. קונג-פו צפוני. |
長拳 |
Chang Quan |
| ‘הסטה גדולה’ הצידה. שם פופולרי לתרגיל פושינג הנדס מפורסם. שם נוסף הוא 8 שערים 5 צעדים. |
大捋 |
Da lu |
| ‘שיר הידיים המכות’- שיר הלוחם. אחד מחמשת הטקסטים הקלאסיים של טאי צ’י צ’ואן והאמנויות הפנימיות. |
打手歌 |
Da shou ge |
| שדה האנרגיה. איזור הנמצא מעט מתחת לטבור. האזור חשוב לאמנויות הלחימה ולרפואה סינית. |
丹田 |
Dan tian |
| דאואיזם, דרך, עיקרון. דת ופילוסופיה סינית האומרת שיש ליקום, לטבע, עיקרון לא בר הגדרה שהאדם סטה או שכח ממנו ושניתן להתקרב אליו. ראה וו וויי |
道 |
Dao |
| חרב עקומה חדה בצדה האחד. |
刀 |
Dao |
| ספר הדרך והסגולה. מיוחס ללאו צה. הספר הקלאסי הראשון של פילוסופית הדאואיזם. |
道德經 |
Dao de jing |
| התעמלות דאואיסטית המערבת נשימה ותנועה. מוזכרת כבר בספר צ’ואנג דזה. |
导引 |
Dao Yin |
| באמנויות לחימה: פגיעה בנקודות תורפה של היריב. |
點穴 |
Dian Xue |
| אויר/רוח ומים. שיטה לחיזוי העתיד. |
風水 |
Feng Shui |
| אגרוף (Fist). בהרחבה- שיטות לחימה או אגרוף למינהן. |
拳 |
Fist |
| חמשת האלמנטים בקוסמולוגיה הסינית: עץ, אש, אדמה, מתכת ומים. |
五行 |
Five Elements |
| הישג, עבודה. |
功 |
Gong |
| קונג (גונג) פו, אמנויות לחימה סיניות. מיומנות שנרכשת לאורך זמן. |
功夫 |
Gong Fu |
| לדחוף נגד, לסחוט, אחד מארבעת הכיוונים בטאי צ’י- כיוון ישר קדימה. (Peng, Lu, Ji, An). |
擠 |
Ji |
| בית, משפחה. |
家 |
Jia |
| חרב ישרה בעלת להב חד משני צידיו. |
劍 |
Jian |
| כוח, עוצמה |
勁 |
Jin/g |
| תמצית, חיות, זרע |
精 |
jing |
| שלושת האוצרות: ג’ינג, צ’י ושן (ראה ערכים) |
精氣神 |
jing qi shen |
| להישען על או כנגד משהו, לסמוך |
靠 |
Kao |
| אחת משמונת הטריאגרמות שמשמעותה: ארץ (אדמה), העיקרון הנקבי |
坤 |
Kun |
| מורה. מילולית מורה זקן |
老師 |
Lao shi |
| כוח, יכולת |
力 |
Li |
| כוח ספיראלי |
挒 |
Lie |
| להסיט הצידה, להטות, לתלוש. אחד מארבעת הכיוונים בטאי צ’י – כיוון הצידה (Peng, Lu, Ji, An) |
捋 |
Lu |
| אגרוף כותנה- כינוי מוקדם לטאי צ’י צ’ואן |
棉拳 |
Mian chuan |
| אלכימיה פנימית, מושג המתקשר לצ’י, ג’ינג ו-שן ולפעילות גופנית. ראה Wai Dan ו Nei gong |
內丹 |
Nei dan |
| כוח/עוצמה/עבודה פנימית. מתייחס לתרגילי טאי צ’י מתקדמים. בשיטה שלנו 12 יין ו-12 יאנג |
內功 |
Nei gong |
| ‘אמנות הלחימה של פנים המשפחה/בית’. שם כללי לאמנויות לחימה פנימיות. |
內家拳 |
Nei jia quan |
| כיוון/ הסטה מעלה. אשפת חיצים. אחד מארבעת הכיוונים בטאי צ’י- כיוון מעלה (Peng, Lu, Ji, An) |
掤 |
Peng |
| גז, אדים, אנרגיית החיים |
氣 |
Qi |
| שיטת אימון שנועדה להגדיל את אנרגית החיים, הצ’י. התרגילים יכולים להיות קשים או רכים בטבעם ועם השפעות על בריאות, מדיטציה או לחימה. |
氣功 |
Qi gong |
| חנית, רומח |
槍 |
Qiang |
| לתפוס, לאחוז. טכניקות המשמשות לשליטה או נעילה של היריב. |
擒拿 |
Qin na |
| אגרוף. בהרחבה: שיטות לחימה ואגרוף למינהן. |
拳 |
Quan |
| רך, גמיש, עדין. |
柔 |
Rou |
| טכניקות לחימה. המונח יכול גם לתאר תבניות זוגיות או קרב מסודר |
散手 |
San shou |
| מנזר בודהיסטי ובי”ס לקונג פו. |
少林 |
Shao lin |
| רוח, נפש. אחד מ’שלושת האוצרות‘ יחד עם צ’י וג’ינג. |
神 |
Shen |
| מסטר. כינוי כבוד. |
师傅 |
Shi fu |
| 13 טקטיקות. שם עתיק לטאי צ’י צ’ואן |
十三式 |
Shi san shi |
| התאבקות סינית |
摔角 |
Shuai jiao |
| משוחרר, רפוי |
松 |
Song |
| לעקוב, להסכים עם. מונח מרכזי בטקטיקה של טאי צ’י. מופיע ב’עקרונות של הטאי צ’י’ |
随 |
Sui |
| Supreme Ultimate. מורכב משני הכוחות יין ויאנג. |
太极 |
Tai ji/chi |
| ‘ידיים דוחפות’. שם כללי לתרגילים זוגיים שנועדו להפנים יכולות שליטה והסטה של היריב. קיימות גם תחרויות פושינג הנדס שונות בהן יש להוציא את היריב משיווי משקל. |
推手 |
Tui shou |
| מורה מייסד. (בשיטה שלנו: ז’אנג סן פנג) |
祖師 |
Tzu shi |
| אלכימיה חיצונית. תרופות או חומרים אחרים שיכולים לעזור לנו. ראה Nei dan. |
外丹 |
Wai dan |
| משפחה חיצונית. מתייחס לסגנונות הלחימה החיצוניים (שאולין למשל). |
外家 拳 |
Wai jia quan |
| No ultimate. המצב הקודם לטאי צ’י. |
無極 |
Wu ji |
| אמנויות לחימה. בימינו מושג זה מתייחס לאמנויות שקשורות יותר לאקרובטיקה |
武術 |
Wu shu |
| אי-פעולה. ע”פ הדאו הטבע פועל על פי עיקרון זה (הכל נעשה מעצמו) והאדם צריך להפנימו מחדש. |
無為 |
Wu wei |
| רכס הרי וודאנג בצפון מערב סין. על פי האמונה שם נולד הטאי צ’י. |
武當山 |
Wu dang shan |
| אמנויות הלחימה (הפנימיות) של הרי וודאנג, שם יש מנזרים דאואיסטיים רבים. |
武当拳 |
Wu dang quan |
| אמנות הלחימה של כוונה-צורה. אחת משלושת אמנויות הלחימה הפנימיות הראשיות (עם טאי צ’י ובא גווא). |
形意拳 |
Xing yi quan |
| העיקרון הזכרי: אקטיביות, אור, שמש, ליניארי וכו’ (הפוך מיין). |
阳 |
Yang |
| כוונה, משמעות רעיון. מוזכרת ב’שיח של הטאי צ’י‘. |
意 |
Yi |
| ספר השינויים. ספר קלאסי ועתיק. הספר מחולק ל-64 הקסגרמות, לכל אחת פירוש. |
易经 |
Yi jing |
| העיקרון הנקבי. סודי, חבוי, אפל, פנימי, ירח וכו’. (הפוך מיאנג) |
阴 |
Yin |
| קבוע המרכז. בטאי צ’י מייצג את אלמנט האדמה (מתוך 5 האלמנטים). מקום מאוזן ממנו אפשר לצאת לתנועה בכיוונים השונים. |
中定 |
Zhong ding |
| בקלסיקות של הטאי צ’י מתייחס למצב הנכון של הראש ועמוד השדרה |
中正 |
Zhong zheng |
| מרפק. יכול לכלול גם את האמה. |
肘 |
Zhou |