נמר רעב קופץ מעל הנחל
בעולם אמנויות הלחימה הסיניות משתמשים לעתים במונחים ודימויים מתחום הפנטסטי, שנראים מגוחכים בעינינו. ביטויים כגון ‘נמר רעב קופץ מעל הנחל’, ‘נחש לבן מוציא לשון’, ‘שפירית ירוקה נוגעת במים’ ושם הסרט הידוע, ‘נמר משתופף, דרקון חבוי’, שקיבל בארץ את השם ‘נמר דרקון’.
על מה חשבו הסינים כאשר נתנו שמות מוזרים כאלה לתנועות גוף המשמשות באמנות לחימה? למה לא נתנו שמות פשוטים ותכליתיים יותר? האם יש משמעות כלשהיא לשם, ואם כן מה היא?
כדי להבין מה הניע את הסינים לתת שמות כאלה יש צורך לצלול, ולו לרגע, לתוך תפיסת העולם הסינית והתרבות הסינית.
אותיות או תמונות: בשפה העברית, שורשי המלים הם אבני הבסיס של המילים. אם איננו מבינים את משמעותה של מילה מסויימת, כדאי לחזור לשורש המלה כדי להבין, פחות או יותר, את משמעותה או את ההקשר שלה.
הסינית היא לא שפה אלפביתית ואבני הבניין שלה אינן אותיות, אלא לעיתים קרובות מאוד ציורים או דימויים מופשטים. יחד עם זאת, בדומה לשפה העברית, יש לסימניות הסיניות שורשים שמהווים חלק מהסימנית עצמה. כאשר סיני איננו מבין מלה כלשהי, הוא מחפש דימוי או ציור שמסתתר בדימוי שלה, לעיתים השורש. רמז ציורי זה יספק לו מידע על משמעות הסימנית, ולעיתים אפילו לדרך בה מבטאים אותה. (חשוב לציין שאוצר הדימויים הוא מוגבל ולכן גם מוכר לקורא סינית).
דוגמה: 拳, Quan, היא סימנית המורכבת משני חלקים. החלק התחתון, משמעו ‘יד’ (חלק זה הוא גם השורש שלה), ואילו החלק העליון, משמעו ‘סגור’. הסימנית, שמשלבת את שני החלקים האלה, פירושה ‘אגרוף’. סימנית זו יכולה, בהתאם למקומה בתוך במשפט ולהקשר שלה, לעבור הפשטה נוספת, ולקבל משמעות של ‘אמנות לחימה’. למשל: טאי צ’י צ’ואן, שינג יי צ’ואן, סון בין צ’ואן וכו’, הם סגנונות לחימה שונים. זו היא רק דוגמא קטנה המסבירה את חשיבותם של דימויים בשפה הסינית, בתרבות ואפילו במחשבה.
כשם שבעברית אנו יכולים להבין משמעות או להוסיף משמעות על ידי איתור שורש המלה, כך בסינית אפשר לעשות זאת תוך שימוש והבנה של דימוי מסויים. זו אחת הסיבות לשמות הציוריים כל כך באוצר המילים המשרת את התנועות בקונג-פו, שטאי צ’י צ’ואן הוא חלק ממנו.
איך לזוז?
אחרי שהבנו את היבט הדימויים בשפה הסינית, נשאלת השאלה, מהו המידע שהדימוי מספק? הדימוי מוסר כל מיני סוגי מידע לגבי התנועה: לעיתים המידע הוא טכני – מיצב גוף ועמידה. לעיתים המידע הוא איכותני – איזה אופי יש לתת לתנועה, איזו דינמיקה צריכה להיות לה. לעיתים המידע הוא תיאורטי – למשל, רמז למידע מההיסטוריה/המיתולוגיה הסינית.
כיוון שהמסורת הסינית הייתה מסורת שבעל-פה, השמות היו, באמצעות הדימוי שהן יצרו, אמצעי תזכורת למורה ולתלמיד והכוונה לגבי אופי התנועה.
חיות וסוגי זרימה
אמני התנועה מהעבר הסתכלו על בעלי חיים וחקרו את זרימת התנועה שלהם. לטיגריס (Tiger) יש תנועה קפיצית וגמישה ולעיתים והוא עומד עמידות מאוד נמוכות וארוכות. אם נבדוק את שמות התנועות באמנויות הלחימה, שבהן מוזכר הטיגריס, ניווכח שיש בתנועות אלה אלמנטים רבים הקשורים לתנועות הטיגרס. בסגנון שלנו בתנועות שבהן מופיע קרנף, יש התייחסות לכך שהקרנף הוא יצור מגושם וכבד. בתנועה הקרויה ‘קרנף מסתכל על הירח’ למשל, הגוף נטוע במקומו ואילו הראש מסובב לצד, כמו קרנף, שמחמת גודלו, לא יסובב את כל גופו לעבר הירח, אלא את ראשו בלבד.
בתנועות לחימה ששמן משלב נחש, יש תנועות גוף הכוללות פיתולים חזקים וכן תנועות קוויות, לינאריות, אולי משום שהנחש נע בתנועה מעוגלת אך מכיש בקו ישר, המרחק הקצר ביותר לקורבן.
כאשר בעלי החיים אינם קיימים, אלא מדובר בבעלי חיים מיתיים, עדיין יש לתנועתם מאפיינים ייחודיים. דרקון, למשל, הוא חיה מיתולוגית עוצמתית, הנעה בכל המימדים והמישורים, באוויר ובמים. משום כך בטאי צ’י, התנועות הקשורות לדרקון, ששמותיהן משלבות את סימנית הדרקון, הן עגולות ומורכבת מאוד.
דוגמה למידע טכני האגור בתנועה ‘כאילו לסגור את הדלת’: בתנועה זו אנו עושים תנועה של סגירת דלת בשתי ידיים. הדלת יכולה להיות קלה או כבדה ולדרוש ממבצע התנועה כוח מועט או כוח רב. אנחנו יכולים להחליט על סגנון ביצוע התנועה, אך זרימת התנועה קשורה עדיין לשם התנועה, והיא מספקת לנו מסגרת שבתוכה אנו חופשיים לנוע כרצוננו.
אולם, לעיתים קרובות שמה של התנועה יעיד על דבר מה עמוק הרבה יותר מאופן הביצוע הטכני שלה: שמה של תנועה עשוי להסביר איזו איכות תנועתית צריכה להיות בה, כיצד להפוך אותה לתנועה חיה. ‘נמר רעב קופץ מעל הנחל’, ‘הצלפה יחידה’, ‘כאילו לחתוך אלף חיילים’, ‘לרסן את הסוס’, ‘גלים עולים ויורדים’. כל אלה הם ביטויים שממחישים את הדינמיקה שצריך המתרגל להכניס לתנועה. חלק מהביטויים שהזכרתי הם דימויים כל כך חזקים, שגם אם מדובר באדם שאינו מכיר את התנועה, הוא ינחש את אופיה. דמיין שאתה מחזיק מושכות ומרסן סוס דוהר. מייד תבין שמדובר בתנועת משיכה ארוכה, מתמשכת, שמתבצעת כנגד כוח נגדי חזק.
דוגמה לתנועה עם הקשר הסטורי היא ‘לי באי מחבק את הירח’. לי באי הוא אחד המשוררים הידועים ביותר של העת העתיקה. לפי האגדה מת בזמן שהיה שיכור וראה את הירח משתקף באגם. הוא ניסה לחבק את ההשתקפות במים וכך טבע. התנועה ששמה ‘ לי באי מחבק את הירח’ אכן מכילה אלמנט של חיבוק (החרב) תוך רכינה חזקה קדימה.
לסיכום: שם הטכניקה או התנועה מציע לנו דימוי חזק בעל הקשר תרבותי, העוזר לנו להבין את מהות התנועה, אופיה, איכותה, הכוח שבה והדינמיקה שלה.
בנוסף, שם התנועה מקל על המתרגל לזכור אותה לאורך זמן, תוך שהיא משאירה לו מרחב תמרון ופתח לגיוון, לפרשנות וגם לעיצוב סגנון, כל זאת מבלי לחרוג מתבנית התנועה. ישנם אנשים שיבחרו דרך אחת שבה הם אוהבים לבצע את התבנית ויישארו באותה דרך, כחוזרים על סוג של מנטרה. לעומת זאת, יש אנשים, אני למשל, שיעדיפו לאלתר ולמצוא אופנים שונים לביצוע אותה תנועה.
יחד עם זאת, אסור להתבלבל בין סמל ומסומל, בין מטרה ואמצעים ויש לזכור שהתנועה או המשמעות קדמה לכל:
“מלכודת הארנבת קיימת בגלל הארנבת, ברגע שתפסת את הארנבת אתה יכול לשכוח מהמלכודת. מילים קיימות בגלל משמעות, ברגע שהבנת את המשמעות אתה יכול לשכוח את המילים.
היכן אוכל למצוא אדם ששכח את המילים, כדי שאוכל להחליף איתו מילה?”
(תרגום שלי מתוך:Chuang Tzu Basic Writings, Trans. by Burton Watson)
מאמר זה פורסם בעיתון האנגלי Tai Chi Chuan & Oriental Arts magazine.